פסק-דין בתיק עת"א 9069-11-12

1.      לפניי מונחת בקשת העותר, שירות בתי הסוהר, להאריך את תקופת החזקתו של המשיב, אחמד עכאוי, בהפרדת יחיד, למשך ששה חודשים נוספים, החל מיום 16.11.12, לפי סעיף 19ה(א)(1) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב- 1971.

2.      המשיב מרצה מאסר עולם, ובמצטבר לו מאסר בן 22 שנים, בגין רצח, הריגה ועבירות נוספות. המשיב מוחזק בהפרדת יחיד החל מיום 19.1.12. תקופת החזקתו בהפרדה הוארכה בהחלטות קודמות של בית-המשפט, כאשר בתקופה זו בחן העותר האם ניתן להוציא את המשיב מהפרדה ולשנות את סיווגו של המשיב כטעון הגנה רמה א'. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.11.12, והפרדתו הוארכה בהחלטותיי מעת לעת, ועד ליום 31.12.12, לשם השלמת הדיון בבקשה.

3.      לטענת ב"כ העותר, מטרת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד הנה שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים, ושמירה על הסדר והביטחון בין כתלי בית הסוהר, ולהערכת גורמי שב"ס לאור כוונות פגיעה במשיב נדרשת החזקתו בתנאי הפרדה.

כחלק מתהליך הבחינה להוציא את המשיב מתנאי ההפרדה, שונה סיווגו מטעון הגנה רמה א' לטעון הגנה רמה ב', דבר המאפשר הוצאתו מהפרדה לאגף טעוני הגנה. כמו-כן נבחנה האפשרות לשלב בפועל את המשיב באגף טעוני הגנה, אך הוא סירב וטען אף שיפגע בעצמו ובסביבה אם ישולב באגף זה. בנוסף, נבחנה האפשרות להעביר את המשיב לאגפים שמורים, אך הדבר אינו אפשרי עקב סכסוכים שיש למשיב עם יושבי אגפים אלה בבתי הכליאה השונים. כן נעשתה בחינה ברמה הארצית לגבי שילובו של המשיב בהפרדה זוגית, אך בשלב זה לא נמצא אסיר אחר המתאים לשם כך. לאור כל המפורט לעיל, לטענת העותר, אין מנוס מהמשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד.

כן צוין בבקשה כי על-פי עמדת גורמי הטיפול והרפואה של בית הסוהר אין  מניעה להמשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד. במצורף לבקשה הוצג מידע מודיעיני שהוגדר כחסוי, המחייב לדעת העותר, את המשך החזקת המשיב בהפרדה.            

4.      לבקשה צורפה עמדת המשיב, לפיה הוא מבקש שלא להאריך את תקופת החזקתו בהפרדה, ואף לבטל את מעמדו כ"טעון הגנה". לדבריו, אין מניעה לישיבתו שאגפים הרגילים, ובלבד שיופרד ויורחק מאנשים שרוצים ברעתו. המשיב גורס כי סכסוכים בין אסירים הם עניין שבשגרה בין כתלי בתי הסוהר, ואין בכך סיבה מספקת על-מנת לחייב את החזקתו בהפרדה. המשיב טען עוד כי הוא מעדיף להיוותר בהפרדה ולא לשהות באגף טעוני הגנה.            

5.      ב"כ המשיב העלתה בדיון, כי למרות שהמשיב עצמו מסרב לצאת מההפרדה לאגף טעוני ההפרדה, הרי שיש מקום לשפר את תנאי שהייתו בהפרדה ולהרחיב את זכויותיו (כגון היקף ביקורים ושעות הטיול היומי), שכן אין מדובר באסיר שהפרדתו מחויבת המציאות. באשר לידיעות המודיעיניות שהוגשו בנוגע למשיב, טענה באת-כוחו כי למרבית הידיעות לא ניתן לייחס חשיבות גדולה, שכן בתקופת מסירתן, היה משולב המשיב באגפים רגילים, ונותר בהם גם לאחר שהמידע האמור התקבל. הידיעה העדכנית ביותר, מחודש יולי 2012, ניתנה כשהוא כבר שולב במשך תקופה בהפרדה. עוד נטען, כי אין מקום לחסות את מלוא המידע, וכי יש לאפשר למשיב לעיין בחלק מהמידע שאין הצדקה לחיסיונו. בנוסף נטען, כי הבדיקות שנעשו בעניין אפשרויות שילובו של המשיב באגפים אחרים, לא היו ממצות, וכך למשל, קיימת אפשרות לשלבו באגף שמור שעשוי להתאים לו. העותר לא ציין מניעה ספציפית לשלבו באגפים כאלה בבתי הכלא השונים בארץ, ולפיכך לא עמד בחובתו למצות את מלוא האפשרויות להשמת המשיב שלא בהפרדת יחיד.        

6.      החזקת אסיר בהפרדת יחיד, בהיותה פוגעת בזכויות יסוד של אדם, כפופה לדרישת המידתיות הקבועה בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובנוסף, אף לדרישת המידתיות עליה מצווה פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב- 1971 (להלן: " הפקודה").

החזקה של אסיר בהפרדה יוצרת בידוד בינו לבין אסירים אחרים. המניעה של קשר ישיר ומיידי עם אחרים, תוך יצירת בידוד מחברה אנושית, הנה קשה ומכבידה. על כן, קבע המחוקק כי בית המשפט יעביר תחת שבט ביקורתו החלטה של שירות בתי הסוהר להחזיק אסיר בהפרדה, וקבע כי נדרשת הוראה של בית המשפט לעניין הפרדת יחיד מעבר לשישה חודשים (סעיפים 19א - 19יא לפקודה; רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר, פורסם בנבו,9/5/2006).           




ככל שמתארכת התקופה של החזקה בהפרדה, במיוחד כאשר מדובר בהפרדת יחיד, גובר הנטל המוטל על רשויות הכלא להצדיק את המשך ההפרדה. כמו כן, חובה על הרשות המינהלית לבחון אפשרויות שפגיעתן פחותה, למשל החזקה בהפרדה זוגית, או עם מספר גדול יותר של אסירים (רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר, טרם פורסם, 21/9/2010).

7.      לאחר שעיינתי במידעים שהוצגו לי ע"י העותר, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה, הפרדתו של המשיב שלפניי, מתחייבת לשם שמירה על שלומו וביטחונו האישי, ולמען השמירה על הסדר הטוב בין כתלי בית הסוהר. יחד עם זאת, לא ניתן לקבוע כי החזקתו בהפרדת הנה האמצעי היחיד בעזרתו ניתן להסיר את החשש מפגיעה בו, ובהחלט עשויות להיות אפשרויות אחרות להשמתו בין כתלי בית הסוהר, שיפגעו בו ובזכויותיו במידה פחותה. לפיכך, טוב יעשה העותר לו יחתור ללא לאות למיצוי כל הבדיקות הנדרשות, לשם מציאת פיתרון לשילובו בהפרדה זוגית או באגף מתאים הכולל שהייה בחברת אסירים אחרים, ואינו כולל בידוד מוחלט. אמנם, המשיב עצמו הוא המתנגד להשמתו באגף טעוני ההגנה, אך יתכן ובנמצא אגפים אחרים בהם יוכל להשתלב (כגון אותו אגף שמור שהוצע ע"י ב"כ המשיב) או שבמשך הזמן ישתכנע המשיב כי מדובר באפשרות טובה עבורו, כתחליף לשהייה בהפרדת היחיד, אם למשל, יובהר לו כי השהייה באגף טעוני הגנה תהיה זמנית, כאשר ניתן יהיה לבחון את עניינו מחדש באם עוצמת המידע בדבר פגיעה אפשרית בו תיחלש.